הגיע זמן למהפכה! | הורים בכיף

הגיע זמן למהפכה!

מדד שטוזים
דרגו את הכתבה:

פעם הייתי ממש טובה בסדר וניקיון. הייתי עושה ספונג'ות אמיתיות כאלה, שבהן מרימים את כל הבית, משאירים אקונומיקה "לעמוד", שופכים דליים של מים… ספונג'ות שבסופן הבית היה מבריק, חלק ורייחני להפליא.

אני מכירה נשים שאומרות שמאז הילדים הן למדו לתקתק. אז אצלי מאז הילדים היכולת לתקתק נעלמה כליל, ואני לא מסוגלת לבצע אף משימה באופן ליניארי מהתחלה ועד הסוף. לכן אני לא מצליחה אפילו לסדר את הבית, שלא לדבר על לנקות אותו. לא רק שאני מזמן לא עושה ספונג'ות, אני בקושי מנקה משהו בכלל. וכל פעם שאני מנסה לסדר ולנקות, איכשהו יוצא שאני סתם מסתובבת בבית ויוצרת עוד ועוד בלאגן ולכלוך. למשל, ניסיון לקפל כביסה זולג במהירות לסידור מגרה אקראית, ופתאום אני מוצאת את עצמי אוספת חלקי לגו מהשטיח, אבל לא את כולם כי עכשיו אני כבר ליד הפח, אבל בעצם הגרב הזאת ביד שלי איננה אשפה כי אם כביסה מלוכלכת, מה שמזכיר לי שהתחלתי לקפל כביסה… אין היגיון ומכאן- אין הצלחה בביצוע המשימה.
לפני הילדים היה לי זמן מועדף לספונג'ה, היתה לי אג'נדה לספונג'ה, היתה לי אפילו חיבה מסוימת לספונג'ה. היום יש לי כינים. (לא באמת. למרות שהיו לי. לא משנה.)

מה שאני הכי רוצה בעולם זה יומיים שלמים שבהם הבנזוג יסע עם הילדים למקום כלשהו לבחירתו, ואני אשאר לבד בבית, אמיין את כל מה שיש בו, אעיף את הרוב ואקרצף את האמ-אמא שלו. אמנם ראיתי בפייסבוק לא פעם את המם המתקתק שאומר שלאמא טובה יש רצפה מלוכלכת, כלים בכיור, בלגן בחדר וילדים מאושרים. לא יודעת, זה לא הרגיע אותי. מי בכלל יודעת על הילדים של עצמה אם הם מאושרים? מאושרים מתי? כל הזמן? או רק כשהכיור מלא?
מזל שיש לי את סווטה, שהיא האישה המהממת והקדושה שבאמת מנהלת את הבית שלנו. מה שסווטה עושה פה בימי שני לא נקרא ספונג'ה, כי אם פירמוט כללי. סווטוש באה ביום שני, מדחיקה את ההלם והעלבון ממה שהספקנו לעולל בשבוע, ומצליחה להכיל שוב את חוקי הפיזיקה על הבית. ולמרות שהסדר מחזיק מעמד בקושי עד יום שלישי בערב, הייתי מוותרת על הרבה דברים, אבל לא על סווטוש.

כשאני מרדימה את הילדים בלילה אני מדמיינת את הכאוס שנשאר מחוץ לחדר השינה: פירורים ורוטב על שולחן האוכל, חתיכות פלסטלינה ומדבקות על רצפת הסלון, גירים וניירות על שולחן המחשב ומתחתיו, ערמת כלים בכיור ועל השיש. בגדים על רצפת חדר האמבטיה. קפוצ'ונים מהחורף ופירות משלשום שמעלים יחד עובש בסל של העגלה… אני מדמיינת את כל זה וחושבת לעצמי שזה ממש מוגזם, שחינוך לסדר וניקיון מתחיל מגיל אפס, ושהכי חשוב זה דוגמה אישית. שאני חייבת לגייס את הבנזוג לנושא הזה, לקחת את עצמי בידיים ולהשתלט מחדש על כל נושא אחזקת הבית. ולערב גם את הילדים! להפוך את זה למשהו שעושים ביחד, להפוך את זה לכיף, לפרוייקט של כולנו… פשוט בדרך כלל בעיצומה של המחשבה הזאת אני נרדמת… נרדמת וחולמת על ימי שני היפים, בהם יש לילדים שלי רצפה נקייה, כיור מבהיק, חדר מסודר ואמא מאושרת.

דרגו את הכתבה:

תגובה אחת ל הגיע זמן למהפכה!

  1. we have a three years old girl .
    and i thought the house can not be clean anymore but it can be , try a visioalization of the house clean and it will help you the whole week even if its not clean

השאירו תגובה


− 8 = 1

יש לעשות את הפעולת חשבון