אמא בזמן מלחמה- ההסבר שלא הצלחתי להסביר | הורים בכיף

אמא בזמן מלחמה- ההסבר שלא הצלחתי להסביר

מדד שטוזים
דרגו את הכתבה:

בדרך לגן תפסה אותנו האזעקה המי יודע כמה והפעם לא הצלחתי לעשות כאילו לא קורה שום דבר.
באזעקות הקודמות היינו באמבטיה, באוטו, בחדר שינה, וניסיתי במידה מסוימת של הצלחה לעשות כאילו הכל רגיל, חוץ מזה שעכשיו כולנו ניתן ידיים, נלך למסדרון ונעמוד שם לרגע עד שהרעש הזה בחוץ יגמר (ועוד כמה דקות לאחר מכן). הבנתי שהגדול מבין שזה לא רעש רגיל, וגם בגן אמרו שקוראים לרעש הזה אזעקה ולימדו שצריך ללכת בשקט ולעמוד ליד הקיר. אבל עד האזעקה הספציפית הזו נמנעתי לחלוטין מלהסביר לו מה קורה.
לא רציתי להסביר לו כלום בכלל על המצב. מסביב שמעתי הורים שמסבירים אבל שום הסבר לא היה נראה לי מוצלח, נכון או מדויק מספיק. לא רציתי להגיד לילד שעוד לא מלאו לו ארבע את המילה מלחמה. וגם לא את המילים טיל, אזעקה, מקלט. בטח ובטח לא רציתי להגיד ערבים או יהודים. אני כל כך אוהבת את זה שעדיין אין לו בכלל מושג מה זה. מבחינתו כולם אותו דבר. כמה זמן זה עוד ימשך הקסם הזה, שכל האנשים הם אותו דבר והם לא מחולקים לפי שיטות משונות כמו דת או גזע? בשבילו עדיין כולם אנשים. יש רק אנשים מבוגרים ואנשים ילדים.

שמעתי הרבה הורים שמסבירים לילדים שלהם שמלחמה היא כמו ריב שילדים רבים. אני מאמינה שהרבה אנשים חושבים שזה דומה, או שזה דומה בתחושה של הילד. שכשילדים רבים אז בתחושה שלהם זה נורא ואיום, כמעט סוף העולם. אבל אני חושבת שמותר לילדים לריב, שזה חשוב שהם יריבו, ושצריך לעזור להם להבין שריב הוא לא סוף העולם ושיש דרכים להתגבר עליו. ואני ממש לא חושבת שריב של ילדים הוא נורא כמו מלחמה, ולא הייתי רוצה שהילד שלי יחשוב שריב הוא כל כך נורא, עד שצריך להקביל אותו למילה מלחמה.

אבל חברה שלי אמרה לי שאני צריכה להסביר לו בכל זאת. שאם אני לא אסביר, הוא ישמע הסברים מאנשים אחרים, מילדים אחרים. הוא לא יבין מה אני חושבת על המלחמה ויצטרך למצוא לעצמו הסבר או דעה של אנשים אחרים להיאחז בהן. אמרתי לה שהיא צודקת, ושאני צריכה למצוא לי דרך פשוטה להסביר לפחות קצת מכל זה. חשבתי וחשבתי, ולא הצלחתי למצוא את המילים הנכונות.

גם באזעקה הזו, כשהיינו בדרך לגן, לא הפחידו אותי הטילים עצמם. זה לא שאני מאמינה גדולה בניסים. זה סתם שילוב של הסתברות ואופטימיות אינפנטילית. בשביל תל אביבית מפונקת שכמוני, הטילים הם בעיקר תזכורת לחיים הנפלאים שיש לי בסך הכל. עם הגינות, הים, בתי הקפה, החברים והחוגים, ועם הבעיות הרגילות של כסף וירוס בטן וערמות של כביסה… האזעקות הן בשבילי קול שמזכיר: את שומעת את זה? יש אנשים שאלה החיים שלהם. שכל דבר שהם עושים יכול להיפסק ברגע עם אזעקה ופיצוצים ופחד.

אבל באזעקה הזאת הייתי צריכה להחליט מהר, בין הבניינים ומתחת לשמיים: מה עושים עכשיו? אז נכנסנו מהר לעומקו של חדר מדרגות אקראי וחיכינו. הקטנה ישבה בעגלה, היה לה תפוח לכרסם ומבחינתה לא קרה שום דבר מוזר. אבל הגדול שאל אותי: אמא למה יש כל הזמן אזעקות? אז אמרתי לו: "יש מלחמה. מלחמה זה דבר רע שאנשים נלחמים באנשים אחרים ובמלחמה כל האנשים עושים דברים אלימים יותר מלהרביץ או לריב, זה קשה להבין אבל אנחנו צריכים להסתתר עכשיו כדי שלא יקרה לנו משהו רע". כשהמשכנו ללכת אחרי שתי דקות, הילד התנהג רגיל, הוא מצא נוצה קטנה וראה על אחד הקירות גרפיטי חדש, הוא אמר שהשמים דומים לים ושהוא אוהב ללעוס נייר. כאמור- התנהג רגיל. הרגשתי הקלה מסוימת. אמנם נתתי הסבר כללי, אבל לפחות אמרתי משהו ואולי בכל זאת משהו מההסבר שלי הגיע אליו, אולי הילד קלט חלק ממה שאמרתי, אולי הוא אפילו ממש הבין? כשכבר היינו קרובים לגן הוא אמר לי: "אמא, אני יודע למה יש אזעקות כל הזמן: זה בגלל שהחוג תנועה נגמר ואף אחד כבר לא הולך לחוג, אז עכשיו זה מה שכולם עושים".

אז אם אתם צריכים הסברים לא קונקרטיים שלא נקלטים ולא מבהירים בכלל את הנקודה- אני האישה לפנות אליה ואם אתם צריכים הסברים יפים וברורים לכל בעיה חסרת פתרון, יש לי ילד כמעט בן ארבע, שיעשה לכם סדר בדברים.

דרגו את הכתבה:

תגובה אחת ל אמא בזמן מלחמה- ההסבר שלא הצלחתי להסביר

  1. נכון. היום הקראתי בגן סיפור על סיאה, הילדה מאפריקה, ותוך כדי התפתח דיון בין הילדים על צבעי בני האדם. ילדה אחת אמרה ״אנחנו לבנים״, וילדך אמר לה בתגובה, ״אבל יש לנו נקודות חן, לכן אנחנו גם שחורים.״ ילדך אכן יודע לעשות סדר יפה בדברים… נשיקות.

השאירו תגובה


+ 9 = 11

יש לעשות את הפעולת חשבון