ארוחת צהריים באמבטיה | הורים בכיף

ארוחת צהריים באמבטיה

19/04/2015
מדד שטוזים
דרגו את הכתבה:

חמוטל מצאה את המקום המושלם שבו הקטנטנים יכולים לאכול

בהתחלה, כשהם היו תינוקות, לא הייתה בעיה. תינוק שיונק או אוכל מבקבוק לא מלכלך כל כך את הסביבה (בניגוד לעצמו), וכך יכולנו לסיים את מבצע ההאכלה כל פעם מחדש בבגדים נקיים פחות או יותר וברצפה מצוחצחת. גם השלבים הראשונים של אכילת מוצקים עברו עלינו בשלום. הם מרחו את עצמם, את הבגדים ואת הכיסא, אבל כל עוד הקפדנו להרחיק אותם מכל קיר ורהיט אחר וכל עוד ניקינו אותם ממש טוב לפני שהחזרנו אותם ללול, הבית נשאר בערך בצורתו המקורית.

הבעיה התחילה ברגע שהם התחילו להסתובב עצמאית והפיקוח שלנו על הידיים הדביקות שלהם ועל המקומות שנגעו בהם הלך ונחלש. ניגבנו כתמי ריבה מהטלוויזיה, הנמלים הביתיות הובילו אותנו בלי שום ספק לשלוליות קטנות של מיץ פירות מתחת לשולחן בסלון וכמות הקוסקוס היבש שהקיפה את אזור האכילה שלהם יום אחרי שאכלו קוסקוס הזכירה את חוויית ההליכה על חוף הים, רק עם פחמימות בין האצבעות במקום חול.

חשוב להדגיש שבעצם אני אדם סביר מאוד. כמעט לא קורה שאני מסתובבת בפרצוף זועף וממלמלת שהטינופת הזאת ממררת לי את החיים ואני שוקלת למסור את כולם לאימוץ רק בשביל בית נקי וספה בלי הפתעות מפלסטיק בין הכריות. אני נשבעת שזה קורה לי רק בימי שבת, ראשון ושני, שהם גם במקרה הימים שלפני המנקה. בכל שאר הזמן אני אדם שמח בחלקו ומאיר פנים לכל מי שלא טפטף לי כרגע גושי יוגורט על הרצפה. במילים אחרות, כל זמן שרק אני איבדתי לאט את השפיות, לאף אחד זה לא הזיז. אבל בשלב מסוים זה הגיע גם לאבא שלהם. האיש, טיפוס רגוע ואוהב אדם, הפך ליצור חיוור ורועד לפני כל ארוחה. כל שליכטת פירה על הרצפה גרמה לו להתכווץ והבשורה שהיום אוכלים סלט פירות לקינוח הפחידה אותו כל כך עד שהתחיל לאיים בגירושים. זה היה הסימן שמשהו צריך להשתנות.

ואז מצאנו את הפתרון. האמבטיה. אמבטיה, הרי היא, שטח ניטרלי של ניקיון. כל דבר מלכלך שתכניסו לאמבטיה יהפוך מיד לנקי. הרי בשביל זה יש אמבטיות, לא? אם ככה, חשבנו, למה לא להעביר, אם לא את כל האכילה (כי עדיין נשאר בנו שמץ של שפיות) אז לפחות את אכילת המתוקים הדביקים, למקום שבו היא תוכל לגרום כמה שפחות נזק? והיות שביום רגיל יש אמנם שלוש ארוחות אבל רק קינוח אחד, והיות שהקינוח הזה מגיע לרוב אחרי ארוחת הערב, נחקק חוק חדש בבית והוא נאכף בלי יוצאים מן הכלל: קרמבו, ארטיק, שלוק, מוס וכל דבר מתוק ומטפטף אחר, לא ייאכל יותר בשום מקום בבית פרט לאמבטיה. וכך הם יושבים, שני ילדים שמחים בחלקם, ומטפטפים דברים דביקים מכל הסוגים אל תוך המים ואחר כך מסתבנים טוב טוב ומעלימים את כל ההוכחות בזמן שהבית נשאר נקי (טוב, הכל יחסי), אימא נשארת שפויה ואבא חזר להיות אותו טיפוס רגוע ששום דבר לא מקפיץ אותו. זה פטנט הניקיון הביתי שלנו. למעשה, פטנט הניקיון הביתי היחיד שלנו, ועכשיו גם אתם מכירים אותו, אז בעצם לא נשאר לנו כלום.

דרגו את הכתבה:

השאירו תגובה


7 − = 3

יש לעשות את הפעולת חשבון