החברים הכי טובים בעולם | הורים בכיף

החברים הכי טובים בעולם

21/08/2014
מדד שטוזים
דרגו את הכתבה:

להיות הורה לתאומים יכול להיות מאוד קשה. אפילו מעבר לקשה, זה שם אותך במצבים שלא היית מוצא את עצמך בהם. זה התגובות של אנשים, ההתמודדות עם מוסדות ומתקנים שמיועדים לתינוק אחד בלבד, שלא לדבר על להתארגן לבד על שני תינוקות תוך כדי צבע אדום. כן, וכבר כתבתי כאן רשימה של דברים הזויים שיכולים לקרות רק כשמסתובבים לך שני תינוקות בבית במקביל. אז כן, זו חוויה מעניינת.

מה שמצחיק באמת זה שהסביבה כמעט מרחמת עלייך. אנשים נותנים לך מבטי סימפטיה ברחוב, חברים שואלים אם אתה ישן בכלל, אפילו הורים לתינוקות בודדים מסתכלים עלייך כאילו אתה לפחות סופרמן. אז קודם כל, אנחנו לא וחוץ מזה, שבאמת יש הרבה יותר דברים חיוביים בלגדל תאומים מאשר שליליים, אני מתכוון חוץ מהלגיטימציה הנהדרת להירדם כמעט בכל מקום שאפשר לשבת בו.
אחד הדברים האלו הוא העובדה שלילדים שלי יש חבר צמוד. הם עוד לא לגמרי בגיל הזה של חברים או להבין בכלל מה קורה איתם, אבל ביחס לתינוק שגדל בלי היצור-הזה-שמאוד-דומה-לי-וגונב-לי-את-המוצץ-כל-הזמן, נראה שהתפיסה החברתית שלהם הרבה יותר מתקדמת.

אני זוכר את הימים בהם גידלתי תינוק אחד בבית (נראה כמו לפני מאתיים שנה, בתכל'ס זה קרה לפני שנתיים – שלוש), היינו יוצאים כל הזמן לגני שעשועים, פוגשים ילדים אחרים, "משחקים" איתם… תמיד היה נראה כאילו הם משחקים יותר אחד ליד השני מאשר אחד עם השני. ההתייחסות לילד האחר הייתה מסתכמת לרוב בחיבוק וזהו. רק איפשהוא בין גיל שנה וחצי לשנתיים היה נראה שהמשחק מתחיל להיות משותף יותר ואינדיווידואלי פחות.

למה אני מספר לכם את כל זה? כי זה נראה שונה לגמרי אצל החבר'ה שלי, למרות שההתפתחות שלהם בכל תחום אחר נורמלית לגמרי. רוצים דוגמאות? הנה –
יהלי למשל אומר תודה. זו אחת המילים הראשונות שלו. בהתחלה חשבתי שאני הוזה, אבל זה נכון. מסביבות גיל שנה, הבחור המנומס הזה אומר 'תאדה' בכל פעם שנותנים לו משהו ביד, זה היסטרי.
הם למדו לקרוא אחד לשני בשמות. נכון, יהלי הוא כרגע "יא אי" עבור אריאל, ואריאל (שהוא גם ארי) הוא או "אה אל" או "אה אי" עבור יהלי, אבל בכל זאת. הם ממש רצים אחד אחרי השני בבית וקוראים זה לזה. אני נמס בכל פעם.

כשהם מתעוררים הם תמיד בודקים איפה התאום השני באותו רגע. אם הם לא רואים אותו מיד, אז ברגע שהם מתאפסים הם הולכים לבדוק בעגלה או בחדרים האחרים. הם לא ממש עושים כלום כשהם כבר מוצאים אותו, הרי אמרנו, לשחק ביחד זה עדיין לא לגמרי זה, אבל לפחות הם רגועים שהוא שם.

יש לנו טקס בבית שבו מי שנכנס שני למיטה לוקח 'שמיכי' מהסלון ומביא לראשון שנמצא כבר במיטה. אני לא יודע להסביר לכם למה זה מדהים אותי כל פעם מחדש, זה פשוט מדהים אותי.
ובכלל נראה שהם מעדיפים להיות אחד ליד השני מאשר לא להיות אחד ליד השני, שזה נחמד לראות. כשהם נולדו שאלתי את עצמי מה התפקיד שלי בלהפוך אותם להיות חברים טובים אחד של השני, זה נראה שהם עושים עבודה לא רעה בכלל גם בלעדיי.

(צילום: רונן פריימן)

דרגו את הכתבה:

3 תגובות להחברים הכי טובים בעולם

  1. אהבתי מאוד!
    ממש כאילו אתה מדבר על התאומים שלי (רק שאצלי הם בן ובת אבל כ"כ קשורים אחד לשני שזה מדהים! למרות המריבות וההצקות מידי פעם..)

  2. אני תאומה לאח כבר 29 שנה וכל מה שכתבת פה הוא מדויק.
    בגיל מסוים זה יכול להרחיק או לקרב. ממליצה מאוד לעזור להם להמשיך לאהוב אחד את השני, לקרב ביניהם. לא לנסות להילחם ב"תאומות" הזו על ידי המלצות של אנשים כל כך חשובים שיגידו לכם להפריד ביניהם בכל הזדמנות אפשרית בכדי ש"כל אחד יבנה את עצמו". להפך. שיהיו קרובים. ואוהבים. וחברים הכי הכי טובים. הרי בסוף במילא יש דברים שגורמים לריחוק- תחביבים, חברים, אופי, צבא, טיול אחרי צבא וכו וכו, אך ריחוק זה הוא טבעי והוא מצויןי.
    אל תדאג! הם יהיו עצמאיים אך יחד עם זאת יידעו תמיד שיש מישהו אחד שהוא החבר הכי טוב. לנצח! (: בהצלחה. אין על תאומים!!!

  3. מדהים. התרגשתי ממה שכתבת ואף יותר מזה שאתה מקדש את זה בכתיבה על זה ושם לב לזה. זה כל כך יפה. כל טוב.

השאירו תגובה


9 + 8 =

יש לעשות את הפעולת חשבון