היום בו הקטנטנים מתחילים לאכול לבד | הורים בכיף

היום בו הקטנטנים מתחילים לאכול לבד

20/04/2015
מדד שטוזים
דרגו את הכתבה:

בעוד אנחנו מתכוננים לחגוג את יום העצמאות, עמרי כבר חוגג את עצמאות הקטנטנים שלו

לא מזמן חגגתי את יום העצמאות. כן, אני בטוח שאתם חושבים שיום העצמאות הוא ממש אוטוטו וכשככל הנראה חסרים לי כמה ברגים. אז מעבר לכך שעניין הברגים הוא וודאי, (הויכוח לא "אם" חסרים אלא "כמה" חסרים) אתם בוודאי חושבים על יום העצמאות של המדינה בעוד אני מדמיין את יום העצמאות הפרטי של עצמי. היום בו הקטנטנים מתחילים לאכול לבד.

כן, סוף סוף הגיעה העת בה למרות שאני עדיין שותף בארוחות הערב של הגורים, אני כבר לא שותף פעיל. הווה אומר – לא באחריותי לדחוף להם אוכל לתוך הפה בכוח. זה נהדר. פתאום הארוחות הפכו ממרדף נואש עד פירור האוכל האחרון לשייט נוח על פני מים רגועים בו אתה יכול להשען אחורה ולצפות בנוף בעוד הזרמים לוקחים את הסירה למקום מבטחים בעצמם.

הילדים שלי אוכלים לא רע, תודה לאל. בכלל אצלנו בבית אוהבים אוכל ו(שוב, תודה לאל)לא רק שהוא אף פעם לא היה אישיו, אנחנו מקבלים אותו בהרבה הרבה חיבה. אני תומך ברמה האישית בגישה המקלה – הילדים מקבלים צלחת עם מה שנראה לי שכדאי שהם יאכלו, הם אוכלים מה שבא להם ומבקשים תוספות לפי הצורך וכשהם מחליטים שהם שבעים, הם מסיימים לאכול וברוב המקרים מנסים לדחוף להם רק עוד שני ביסים וזהו (בכל זאת, בכל הורה מתחבא פולני קטן שמחפש הזדמנות התגלות). ככה שיוצא שברגע שהם התחילו לאכול לבד, באמת יצאתי לעצמאות.

אם לא די בכך, הם הילדים האחרונים שאני מגדל (סוג של שמחה מהולה בעצב. עד שאני נזכר שלמעשה אני דווקא כן אוהב לישון, ואז זו חוזרת להיות שמחה נטו). משמעות הדבר שזהו, לעולם לא אצטרך יותר להרים אוכל מהרצפה, לא אצטרך לרוץ אחריהם ברחבי הבית עם כפות מלאות של מרק, לא אצטרך להתחנן שישבו יותר מ30 שניות ברצף וכמובן, לא אצטרך יותר לקשור אותם באזיקונים ולשפוך מחיות אל תוך פיהם במשפכים.

המעניין הוא שהעצמאות שלי ושלהם משולבות זו בזו. תקופת ה"אני" או ה"לבד!" שילדים מגיעים אליה בסביבות גיל שנתיים היא, בואו נגיד את האמת, מעצבנת באופן מעורר יראה בחלק גדול מהסיטואציות, אבל דווקא כאן יש לנו הרבה להרוויח. ולמרות שבואו נאמר את האמת שוב, הדרך ללמידה לאכול לבד דורשת המון מגבונים, אני חושב שלטווח הארוך זה שווה. אני מודה, לאורך הדרך היו נקודות בהן שקלתי להשאיר אותם עם מטרנה עד הגיוס ולהשאיר למפקד שלהם ללמד אותם לאכול, אבל עכשיו, כשזכיתי בעצמאות שלי, אין ספק זה היה שווה את זה.

אז לכל ההורים שעדיין לא זכו בעצמאות שלהם, אני קורא לכם להיות חזקים, לשמור על העקרונות שלכם ולא להשבר! יום אחד, גם הילדים שלכם יאכלו לבד!!! (כמו כן, נה נה בננה!)

דרגו את הכתבה:

השאירו תגובה


8 − = 4

יש לעשות את הפעולת חשבון