הסיפור על היום המוצלח בעולם | הורים בכיף

הסיפור על היום המוצלח בעולם

14/08/2014
מדד שטוזים
דרגו את הכתבה:

 

בקיץ הזה, כשאנשים אחרים נסעו לחו"ל, לכנרת או לצו 8ילדים נשענים על גדר, אנחנו עשינו משהו בפעם הראשונה בתולדותינו כמשפחה והלכנו ללונה פארק. אני יודעת שלעומת חוויות האקסטרים של משפחות אחרות, שנראה שלא יושבות לרגע אחד בבית אלא מדלגות מאטרקציה בצפון למלון בירושלים ומכפר נופש ביוון לקמפינג בחורשת טל, ביקור בלונה פארק שלא הרבה השתנה בו מאז שהיינו ילדים בעצמנו נשמע קצת לא מרגש, אבל אם יש דבר שתמיד הקפדתי עליו כאימא, הרי הוא הנמכת ציפיות.

כשאמהות אחרות עיצבו גזר מבושל ויצרו ממנו פרחים קטנים שישמחו את התינוק שמתנסה במוצקים, אני הוצאתי חתיכות קישוא מהמרק שהכנתי לעצמי ונתתי להם למרוח אותו לעצמם על השיער. כשהורים אחרים הכינו לבני השנה שלהם תחפושת מורכבת של גמד על פטרייה, אני לקחתי את החולצה שהיו עליה הכי הרבה כתמים שלא יורדים בכביסה, לכלכתי לבן השנה שלי את הפנים ודחפתי לו מברשת ליד (את זאת שמורחים איתה ביצה על המאפים, אם אתם מתעקשים), ושלחתי אותו למשפחתון מחופש לצַבָּע. סטנדרטים נמוכים, זה הסוד שלי. עוגות שוקולד פשוטות ליום ההולדת במקום יצירות מורכבות מבצק סוכר, טיולים לגינה שליד הבית במקום ביקורים קבועים בפארק החבלים המושקע במרחק רבע שעה נסיעה וארטיק מהמכולת במקום גלידה עם סוכריות לקישוט.

השאיפה להנמיך סטנדרטים לא נובעת דווקא מעצלנות או קמצנות, אלא מפחד. כמו שיש הורים שמפחדים מכינים בגן, מתינוקות שמסרבים למוצץ או מההנחתות של הגננת ברגע האחרון, אני מבועתת מהרגע שבו ישאלו אותי "ומה עוד?". אני חרדה מהיום שבו המתנות שלי יפסיקו לרגש אותם, מהרגע שהם ירצו להחליף את הטיולים הקטנים שלנו במסעות למחוזות רחוקים ומרגשים יותר או מהפעם הראשונה שהם יגלו שלקרוסלה הקטנה בעזריאלי יש חריץ שאפשר להכניס לתוכו כסף ולהסתובב, במקום לשבת במקום אחד ולהיות מאושר לגמרי מהעניין. התהליך שמתחיל במילים המאיימות "ומה עוד", ככה למדתי מהסתכלות מסביב, הוא בלתי הפיך. מרגע שהילד מגלה שיש בעולם עוד הרבה "מה עוד" – עוד ממתקים שלא הכיר, עוד צעצועים שלא ידע עליהם, עוד בילויים רעשניים שלא חלם שקיימים, הוא עושה מה שכל ילד סביר היה עושה, ומתחיל לבקש אותם.

בגלל זה החלטתי לדחות עד כמה שאוכל את הרגע שבו הם ייתקלו בריגושים הגדולים, המנצנצים, המצלצלים והקוסמים האלה, ולהלעיט אותם ככל האפשר בהנאות פשוטות וביתיות. את הפירות קטפנו בביקור הראשון הזה בלונה פארק. בעיניים נוצצות, שיכורים מרוב התרגשות וסוכר, הם דילגו מהפילים המעופפים למכוניות המתנגשות, ממגלשת המים הענקית לטיל שממריא לחלל ולא שכחו להראות לאימא בדיוק כמה שווים המאמצים שלה לגדל ילדים צנועים בדרישותיהם כשבאמצע כל השפע הזה לא שכחו ליילל כאחרוני הילדים המפונקים רק כי לא קיבלו גם שערות סבתא על מקל וגם תפוח אדום, מסוכר ועוקר שיניים ונאלצו לבחור רק במתוק מחריד אחד. אבל בסוף, רגע אחרי שאמרו יפה להתראות לליצנית על הקביים ביציאה, אמר הבכור ברצינות ממיסת לב: "אימא, זה היה היום הכי מוצלח בעולם, את יודעת?" ואימא הפכה לה לשלולית קטנה של אושר, ממש שם בשדרות רוקח.

דרגו את הכתבה:

השאירו תגובה


+ 8 = 15

יש לעשות את הפעולת חשבון