יום ההולדת הגדול הראשון שלנו | הורים בכיף

יום ההולדת הגדול הראשון שלנו

מדד שטוזים
דרגו את הכתבה:

יש לי הרבה אידיאולוגיות בכל מה שקשור לאיך צריך לחגוג לילדים יום הולדת. אני יכולה לכתוב מספר מאמרים על כך שבעיני חשוב לשמור על מסיבות יום ההולדת קטנות ומשפחתיות, כדי למנוע עודף ציפייה ולחץ אצל הילד ושעדיף בלי מתנות בכלל כי השפע החומרי המוגזם הזה הוא לא חינוכי. אני מוכנה לנאום בפני כל מי שמוכן לשמוע על כך שבדומה לבר מצוות וחתונות, מסיבות יום ההולדת של ילדים יצאו לחלוטין מפרופורציות. רואים? המון אידיאולוגיה. רק אם להיות לגמרי כנה, כל האידיאולוגיה הזאת נבנתה פחות על הרצון להגן על ילדי מפני עודף גירויים, ויותר על הרצון להגן על עצמי מפני הצורך לארח.

אני גרועה באירוח ואני עסוקה הרבה בלהסתיר את העובדה הזאת. אני יכולה להתמודד פעם פעמיים בשבוע עם חבר ואמא שלו, אבל המחשבה שביולי אצטרך כנראה לארח אצלי את רוב ילדי הגן, פלוס הוריהם, פלוס כל אחיהם (כי זה יהיה בחופש הגדול ולאף אחד לא יהיה סידור לאחים), גורמת לי כבר עכשיו להפרעות מורגשות בקצב הלב.

האמת היא שהשנה יהיה היומולדת הגדול הראשון שלנו. ביומולדת שנה הבנו איכשהו באיזה אינסטינקט מבורך שאין ממש צורך לחגוג. כמה בלונים, זר על הראש ועוגה עם נר לתמונות וסגרנו את הפינה. בגיל שנתיים הילד היה בגן של פיצים שעוד לא הפנימו את הקונספט והסתפקו ביומולדת הצנוע שעשו להם בגן עצמו ובמזל טוב והעוגה שעשו להם ביום שישי אצל סבתא. ביומולדת שלוש כבר היתה לילד טיפה מודעות אז הזמנו שש משפחות חברים ושמרנו על המוטו הקדוש: "הכי קל, הכי בקטנה": ניפחנו בריכה בחצר הבניין, פתחנו צינור מים, הבאנו פלאפל וחמוצים, תירס, אבטיחים, עוגה. כל הנוכחים היו חברים טובים שמכירים אותנו ובאו בלי שום ציפיות (ואני משוכנעת שגם זכרו לבוא שבעים) ובכל זאת- בתום האירוע, כשכולם הלכו והילדים הפרטיים שלנו נרדמו, קרסנו בתוך ערימות החד פעמי, קלחי תירס, המפיות, הבלונים, טפטופי הטחינה ופרורי העוגה. כל אחד תפס בידיים את הראש אכול המיגרנה שלו מה"רעש- רעש- סמול טוק- סמול טוק- פה בכי", השתדלנו לא להביט זה על זו ורק חלמנו במקביל איך אנחנו נפרדים ונכנסים לעולם המתוק והמפתה של משמורת משותפת.
והשנה? השנה הילד כבר בגן עם גדולים וגדולות ועם הורים מגזימים שמארגנים מסיבות יומולדת אמיתיות ומגישים כיבוד בריא וטעים גם יחד ומכינים דברים יפים מאוד לילדים לעשות ובכללי- מארחים הרבה יותר מדי למופת. המסיבה של גיל שלוש תהיה זיכרון מתוק ואינטימי להתגעגע אליו בזמן שניערך למגה- אירוע שצפוי לנו השנה. אז אני כבר מראש מקלה על עצמי ומכריזה כעת: אין מצב שאני מארחת את כל רשימת הקשר הזאת אצלי בבית. אנחנו ניפגש בים, רק מי שנוח לו, באמת- אם יש לכם התחיבויות קודמות, זה ממש ממש בסדר. בתכנית: חול אינסופי וים אינסופי. עוגה, אבטיח ומספיק כסף כדי לקנות לכולם ארטיקים. בכל מה שקשור לשולחנות מתקפלים, רשת צל, מחצלות ומספיק מי שתייה אני פחות מתחייבת, אבל עדיין יש לי ולבנזוג חצי שנה להפיק את זה, אז יש עוד תקווה.

אגב, כמה מוזר שלא אמרתי מילה על ימי ההולדת של הקטנה! מה זה פה אפלייה? ובכן, כן. מבחינתי כל עוד היא לא מבינה ולא מתקוממת, אין צורך לחגוג לה. אנחנו נתחיל לעשות גם לה ימי הולדת רק כשהיא תקום ותגיד בפירוש ובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: "סליחה, יש איזושהי סיבה שבגללה חוגגים במשפחה הזאת ימי הולדת רק לאחי הבכור?"

רוצים לארגן לקטנטן שלכם יום הולדת שטוזית? מוזמנים לעקוב בעמוד הפייסבוק ואולי לזכות!

דרגו את הכתבה:

השאירו תגובה


+ 4 = 6

יש לעשות את הפעולת חשבון