יום הולדת ללא פשרות | הורים בכיף

יום הולדת ללא פשרות

03/04/2014
מדד שטוזים
דרגו את הכתבה:

אשתי רוצה שנעשה השנה יום הולדת כמו בשנה שעברה (אנחה כבדה) לא שיש לי משהו נגד ימי הולדת, להפך, אני מת על ימי הולדת, כשהם של ילדים אחרים, אבל ההכנות ליום ההולדת האחרון אצלנו? וואו…

אם להיות כנה לגמרי, זו לא אשתי שבעייתית אלא אני, כשאני נכנס לפרויקט אני לא מוכן להתפשר על פחות מהטוב ביותר שאני מסוגל לבצע, אז לפעמים אני מתחיל להגזים כי באמת, זה לא מספיק שיום ההולדת של גיא נופל בדיוק באמצע תקופת השיווק הכי לחוצה שלי, זה לא מספיק שיש למירב יום הולדת בהמשך השבוע, זה לא מספיק שיש לי יום נישואין כמה ימים אח"כ, זה לא מספיק שאנחנו חייייייבים להזמין את כל מי שאנחנו מכירים, זה לא מספיק שהיום יש גם עוד שני תינוקות בסביבה וזה גם לא מספיק שגם להם יש יום הולדת באותו יום ממש (כן, כל הילדים שלי נולדו באותו היום), לא, זה לא מספיק, אנחנו גם חייבים להפיק את יום ההולדת בעצמנו, פשוט נהדר.

ושוב, ברור שאני מתלונן לחינם, כי אני בעצמי אחראי להוספת השמן למדורה. כמה ממשפטי החכמה שלי בשבועות שלפני יום ההולדת:
• שתי עמדות יצירה?! מה פתאום, זה לא מספיק, צריך 4!
• מה, יאכלו רק המבורגרים?! אין מצב! לא ביום ההולדת של הבן שלי! אנחנו צריכים לפחות גם פלאפל ונקניקיות. אולי גם צ'יפס.
• להכין את האוכל לפני?! אין סיכוי שאני מגיש פלאפל שעמד מהבוקר! שתי עמדות בישול על גזיות – אחת עם פלאנצ'ה והשני עם סיר טיגון.
• ברור שהפעלות! אבל אנחנו מפעילים בעצמנו, לא סתם לאבא שלו יש חברה לתכניות העשרה!
• חייבים משחקים, נביא סל ממשי, , שני שערי כדורגל (וגם כדורים מכאן ועד הודעה חדשה ועוד ערימה שלמה של שטויות. אז מה אם אף אחד לא ישחק בהם אח"כ).
• מיקום נוח?! למי אכפת מנוח? נעשה את יום ההולדת באמצע פארק הירקון, בדיוק בנקודה הכי רחוקה מהרכב. שטויות, נסחב קצת (את כל השולחנות, הכיסאות, הגזיות, הצידניות, בקבוקי השתייה, המחצלות, ההפעלות, חומרי היצירה, שולחנות וכיסאות הילדים וכל משחקי החצר)

אז את שלב התכנון שרדנו איך שהוא, הריצות ממקום למקום בכדי לרכז או לרכוש את כל הציוד הדרוש, הכנות המטבח הדרושות להוצאות שלוש מנות חמות, אפיית כמה סוגי עוגות שונות וניסיון השתלטות על הכאוס המוחלט בתוך הראש, איך שהוא, הגענו לשלב העלייה לקרקע.

כמו במירוץ החלל, תכננו בקפידה את שעת יציאתנו כך שנצליח לתקוע את הדגל בקרקע לפני המתחרים. מובן שיצאנו באיחור של חצי שעה, זה בסדר, הקוסמונאוטים לא הקדימו אותנו אחרי הכל ובסופו של דבר הצלחנו להשתלט בשרשראות בלונים על שטח נכבד של אדמה במסגרת הסדר ההבנות של 1864, הידוע יותר בכינוי "אנחנו היינו כאן קודם".

אז יאללה, קדימה, האורחים צריכים להיות כאן עוד חצי שעה – להקים שולחנות, להכין עמדות בישול והגשה, לסדר את הכל המשחקים ולהעמיד את כל עמדות היצירה. אורחים ראשונים מגיעים. "לא, לא צריך עזרה… מה פתאום?? הכל עשר, שבו, תשתו משהו. רגע, עוד לא פתחנו את המחצלות וגם לא את הכיסאות, אתם מטפלים בזה? איזה מקסימים, אז אולי תנפחו גם כמה בלונים אם כבר התיישבתם? אנחנו בינתיים נוציא את השתייה…". וזה רק אמצע המירוץ, אבל צריך לרוץ לכוון את האורחים, מסתבר שההסבר של "תחנו בחנייה של החווה הירוקה, תתקדמו לכיוון האנדרטה, לכו ישר עד שבע תחנות, תחצו את הנחל, עברו בשער, חלפו על פני השירותים ותמשיכו ישר עד שתראו את קבוצת הבלונים השנייה הכי רחוקה" לא היה ברור מספיק.

ואז, כשכולם כבר הגיעו, צריך לרוץ מעמדה לעמדה ולראות שהכול בסדר, תודה לאל על המשפחה המדהימה שלנו שהסכימה להתנדב ולאייש את עמדות ההפעלה, היצירה והבישול. אבל עדיין, תמיד יש מה להשלים, מה לתקן, מה לסדר, את מי לחבק, את מי לנחם, לא לריב! די, עזוב אותו! לא! לא מנשקים את הצד הזה של הנחש, בעצם, גם לא את הצד השני!

ואני, בעייתי כמו שכבר סיכמנו, מרגיש בסוף כאילו יכולתי לעשות קצת יותר כאן ולהוסיף עוד קצת שם והילד רק בן שלוש, איך לא סיפרו לי שמכאן אתה חייב כל שנה להרים את הרף? תאמינו לי, מזל שדאגתי גם לגיגית מלאה בקרח ובירות, אחרת לא בטוח שהייתי עומד בזה.

רוצים לחגוג יום הולדת מטריף כמו הקטנטנים של עמרי? לחצו כאן!

דרגו את הכתבה:

השאירו תגובה


6 + = 13

יש לעשות את הפעולת חשבון