כיצד נרדמתי בשמירה בזמן שהקייטנות נגמרו | הורים בכיף

כיצד נרדמתי בשמירה בזמן שהקייטנות נגמרו

04/08/2014
מדד שטוזים
דרגו את הכתבה:

זר שהיה קורא את ה-SMS שגרם לי להטיח את הראש בקיר כמה פעמים כנראה לא היה מבין את התגובה הסוערת הזאת. על פניו, לא היה בו שום חידוש, שום דבר שלא ידעתי כבר, שום דבר שלא מסומן בגדול בלוח השנה של כל בני המשפחה עד דרגה שלישית, שום דבר שלא עלה, עשרות פעמים לפחות, בשיחות שניהלתי או התנהלו סביבי בחודשיים האחרונים בכל מדיום אפשרי. אז לא פלא שלאדם שלא חי בתוך המוח המדחיק שלי ההודעה הייתה נראית תמימה מאוד ואפילו לא מזיקה. נאמר בה בסך הכול, "להורי הצהרון שלום. פעילות הקייטנה תסתיים ב8/8. מאחלים לכם המשך קיץ נעים ובטוח".

גם אם האנשים הטובים מהקייטנה לא היו מוצאים לנכון להזכיר לי שעיר המקלט הקטנה שלנו, גן העדן המבורך של השפיות והפעילות שעליה אני משלמת אלפי שקלים עומד לסגור את שעריו בעוד שבוע, זה לא היה אמור להפתיע אותי. אני שולחת ילדים לקייטנה לא מהיום וגם לא מהשנה שעברה, וכמו כל אימא בישראל גם אני יודעת לדקלם את שעות וימי הפעילות של הקייטנות, כולל יום החופש (יום בחירה במעונות התמ"ת) בט' באב. אבל מביך להודות שהפעם נרדמתי בשמירה. הקיץ הזה היה כל כך שונה מהאחרים, כל כך קשה ולא צפוי, מעיק ומשעמם בו זמנית, שאיכשהו נמלטה מזיכרוני העובדה הקטנה, קטנטנה אפילו, שברגע קבלת ה-SMS הריצה אותי בבית כציפור מבוהלת שמחפשת דרך לברוח, שבעוד פחות משבוע הקייטנות של שני הילדים נגמרות ואני לא עשיתי שום תוכנית, ממש שום תוכנית, כדי להעסיק אותם בשלושת השבועות עד לספטמבר הגואל.

הילדים, אגב, הם שניים: אחד חוקר טבע בשאיפה, בן שבע וחצי, מבריק עיניים וסקרן עד בלי די ושני הוא אחיו המעריץ, מהנדס לעתיד בן ארבע, חייכן וחובב חיבוקים ומשחקי הרכבה למיניהם, יחד עם אבא שלהם, שני חתולים ושלוש עבודות, הם מה שמעסיק אותי רוב שעות היום (בלילות אני לובשת טייטס, מסיכה וגלימה ויוצאת להציל את העולם, אבל זה כבר סיפור אחר והרבה פחות אמיתי).

המחדל הבלתי נסלח שלי כשהצלחתי לשכוח שבשלושת השבועות האחרונים של אוגוסט מישהו, או במילים קצת פחות מכובסות "אני", כלומר חמוטל לוין, נעים מאוד, אצטרך להאכיל, לשעשע ולהעסיק את צאצאיי אולי יישמע קצת פחות מחדלי אם אוסיף שכל העבודה שלי כעורכת ספרים וכותבת בעיתון מתבצעת בבית, וגם בימים כתיקונם חלקה מתבצע כשילד אחד רוכב לי על הגב ודורש שאשחק איתו במחשב והשני דוחף ביני לבין המסך ציור יפה מאוד וזהה לחלוטין ל-200 הציורים שכבר מכסים את שולחן העבודה והרצפה, כדי שאתפעל ממנו.

זאת הסיבה שמרגע שגיליתי שכל בייביסיטר באזור נחטפה כבר לפני חצי שנה וכל צימר וחדר מלון שאפשר להגיע אליהם בדרך הקרקע עולה כמו שעלה האוטו שייקח אותנו לשם, נאלצתי להחליט שאם זה עובד בשגרה, אין סיבה שהתוכנית להעסיק את הילדים בבית ולעבוד בחדר לידם לא תפעל בהצלחה גם בחופש. הקוראים בטח לא יתרגזו אם יגלו שבספר שקנו כל הפ' הוחלפו בצ', וכל "עם" הפך ל"אם", נכון?

דרגו את הכתבה:

השאירו תגובה


9 − = 4

יש לעשות את הפעולת חשבון