מה עושים עם הילדים כשהם חולים ובבית? | הורים בכיף

מה עושים עם הילדים כשהם חולים ובבית?

26/01/2015
מדד שטוזים
דרגו את הכתבה:

פתאום הילד עדיין "חולה" אבל בתכלס, מאוד משועמם. לעמרי יש פיתרון טעים

אני משוגע על חורף, באמת. אני אוהב גשם ושלוליות וקשת בענן ועננים, ורוח חזקה. אני אפילו אוהב את הברקים והרעמים הקרובים האלו שדופקים בחלונות. אני גם מאוד אוהב קיץ, למעשה, אני מאוד אוהב את כל עונות השנה, אבל באופן עקרוני אני מעדיף שיהיה לי קר מאשר חם. למה? כי בעוד שאין גבול לכמות השכבות שאני יכול ללבוש כשקר לי, יש גבול מאוד ברור לכמות השכבות שאני יכול להסיר כשחם לי. זה מוציא אותי קצת פריק קונטרול, אבל זה בסדר, כי אני באמת.

אבל אם יש דבר אחד שאני לא אוהב בחורף, זה המחלות. רק למען הסר ספק, אני בעצמי חולה לעיתים רחוקות וכגבר ממוצע, כשאני כבר חולה, אני מנסה להוציא מזה את המקסימום ולהראות הכי מסכן שאני יכול. כך שאת המחלות שלי אני דווקא מחבב. אלו המחלות של כל שאר המשפחה שיכולות להוציא אותי מכליי. למרבה המזל, מאחר ושניים מהילדים שלנו עדיין בבית, אנחנו מתפקדים תחת מצב מתמיד שהינו "דמוי מחלה" ואנחנו די מתורגלים בעניין. זה לא מוריד במאום מהעובדה שמספיק שתוסיפו על העניין ילד אחד, וכל הסיפור יוצא מאיזון והופך את סיר הלחץ הרגוע והשליו שאנחנו חיים בו, להר געש.
איך שהוא, הדפוס אצלי הוא תמיד אותו דפוס. ביום הראשון שגיא בבית חולה, הוא תמיד מעוך על הספה. הוא חמוד וקטן ומקסים ומאמי ומעוך. אני מניח שרובכם הורים, כך שאוטומטית תרגמתם לעצמכם את המילה "מעוך" ל"יושב עם עצמו בשקט ולא מטרטר אותי", מי מכם שאינו הורה, תרמתי לכם כעת את אחד מסודותינו. כמובן, שכשהילד מעוך, אתה נתקף נוסטלגיה אל הימים בו הוא היה הבן היחיד שלך והיית מבלה איתו שעות. הגעגועים עוטפים אותך ומביאים עימם את הניחוח הנוסטלגי כשהוא היה תינוק, איך הוא בילה איתך את ימיו בבית ואתה מבין עד כמה אתה מתגעגע אליו ביום יום מאז שהוא הלך לגן ואז מגיע היום השני.

ביום השני אתה נתקל בתופעה חדשה, שבינך לבין עצמך, אתה זוכר יפה מאוד שאת התרגיל הזה אתה בכלל המצאת. כן, הוא נורא נורא חולה המסכן, אבל משחק כדורגל עם אח שלו בסלון וכשאני אומר כדורגל עם אח שלו, אני לא מתכוון לכך שאח שלו משתתף במשחק כשחקן. הילד לא מרגיש טוב, אין ספק בכך, אבל הוא לא מרגיש טוב רק ברווחים של הנורופן שמגיעים למשך 20 דקות כל שש שעות, בשאר הזמן הוא ממציא דרכים חדשות לטפס על הקירות, זאת לאחר שאת הדרך המקובלת הוא כבר נטרל בכך שתלש את הוילונות מהקירות.
אז הבית מנוטרל. והוא יהיה מנוטרל עד אשר הפושטק שלך ילך לגן שוב. אין צפי למתי זה יקרה, אז קח נשימה עמוקה, אם כבר, אז כדאי שתמצא דרכים להעסיק אותם. אם קראתם כאן כבר פוסט או שניים בוודאי הבנתם שמקום המפלט שלי הוא המטבח ושם מבחינתי גם הפתרון המומלץ להעסקה ארוכת טווח של הילדים. בעיקר בגלל שלא משנה מה נכין, החום בתנור יהרוג את כל החיידקים בסוף.
השבוע מצאתי את עצמי עומד עם שלושה ילדים, שניים מתוכם בני שנה וחצי, עם כיסאות הפזורים לאורך השיש, ומכין את המתכון הזה.

אצבעות בצק מלוחות

קלאסיות לימים של גשם בהם פחמימות הם מצרך חובה, במיוחד כשהן יוצאות חמות וכייפיות מהתנור הבייתי. אה, הן גם בריאות וזה.

מצרכים:
כוס ושלושת רבעי קמח לבן
כוס ושלושת רבעי קמח מלא
כוס מים חמימים
שתי כפיות שמרים יבשים
כפית סוכר
שלושת רבעי כפית מלח
רבע כוס שמן זית (רצוי בעל טעמים חזקים)
פרג או שיבולת שועל או גרעיני חיטה או שומשום או כל אלו ביחד.
ביצה

הוראות הכנה:
הכניסו את השמרים והסוכר לכוס המים החמימים וערבבו אותם יחד. חשוב שהמים לא יהיו רותחים, שמרים הם בקטריות חיות ואנחנו רוצים לשמור עליהן בחיים ולא לבשל אותן.

שימו בקערה את הקמחים, השמן והשמרים המומסים במים.

לושו, רצוי בידיים בינינו, אבל אם אין לכם ילדים להעביד, אפשר גם במיקסר.

לקראת סוף הלישה הוסיפו את המלח.

אם יש צורך להוסיף עוד קמח או מים, עשו זאת.

העמידו את הבצק לתפיחה במקום חמים למשך 20-30 דק'.

חזרו לבצק, הוציאו ממנו את האוויר וצרו ממנו אצבעות שמנמנות. הניחו את האצבעות על תבנית מרופדת בנייר אפייה.

חממו תנור לחום גבוה (250-275 מעלות. תלוי בתנור).

מרחו מעט ביצה טרופה על גבי האצבעות.

פזרו מעליהן את הפרג/שיבולת שועל/גרעיני חיטה/שומשום.

התפיחו בתבנית למשך 15 דק' נוספות והכניסו לתנור החם למשך 12 דק' או עד הזהבה.

רצוי לאכול חמים, בתאבון!

דרגו את הכתבה:

השאירו תגובה


1 + = 9

יש לעשות את הפעולת חשבון