מי יודע מדוע ולמה? | הורים בכיף

מי יודע מדוע ולמה?

מדד שטוזים
דרגו את הכתבה:

הגדול שלי מתקרב לגיל ארבע, ונראה לי שהוא מתקרב גם לסך כל כמות השאלות שבנאדם יכול לשאול לאורך כל תקופת חייו. זה לא שהוא בתקופת ה"למה?" הלוואי וזה היה רק "למה" הוא פשוט רוצה לדעת הכל, בכל התחומים שיש. וגם בתחומים שאין. רק בזמן ההליכה לגן בבוקר, כשבע וחצי דקות הליכה, אני נדרשת לספק מידע במגוון עצום של נושאים: זאולוגיה (אמא, חולדות הן יפות כשהן רק נולדות?), בוטניקה (אמא למה לעץ הזה יש פרחים סגולים?) פיזיקה (למה הפרחים הסגולים נפלו לכביש?) אנתרופולוגיה (אמא מאיזו ארץ הבחורות האלה?) ופסיכולוגיה (אבל למה הן באו לארץ שלנו ולא נשארו בארץ פיליפינים?) ואני עונה ועונה, ומתפלאה על עצמי שאני בכלל יודעת את התשובות לרוב השאלות ותוהה למה אין לי אפילו בי.איי בכלום. הוא מוסיף ושואל ואני עונה עוד בסבלנות אין קץ, משתדלת להיות ברורה ותמציתית ולחסוך ממנו הסברים מפרכים, ובלב אני חושבת נו ילד לך קצת יותר מהר, בוא נגיע כבר לגן ונסיים עם החידון הזה, השעה עוד לא שמונה בבוקר!

אבל בדרך לגן זה עוד שעשועון טריוויה קטן לעומת מה שקורה לנו כשאנחנו נכנסים לאוטו. שם הופך גשם השאלות הופך למבול ממש. משהו בשילוב של טרטור של מנוע, הנופים המתחלפים וזה שכולנו לכודים יחד בחלל קטן, מכניס את הילד לטראנס של שאלות. מה זה שם? (ארובות) למה יש לארובות אור בקצה? (שמטוסים לא יתנגשו בהן) למה המטוס שראינו אתמול בשמים היה קטן? (רחוק) הרצליה זה רחוק נכון אמא? (זה קרוב יחסית) אבל זה גם רחוק נכון? (כן) וכן הלאה וכן הלאה עד שאין ברירה אלא לענות לו בשאלה: תגיד, אולי בא לך שנשמע קצת מוזיקה? ובלי לחכות לתשובה אנחנו מדליקים את הרדיו, שיהיה אפשר לשתוק קצת, להירגע, לעשות מסז' לרכות ולהשתלט על המיגרנה שהתחילה לתת את אותותיה. לרוב המוזיקה נותנת איזו אתנחתא. טיפה מרגיעה את כולם. אבל לא תמיד. למשל בפעם ההיא, כשנסעתי איתו לבד וברדיו התחיל השיר "לראות את האור" של אפרת גוש. וזה מה שקרה
אפרת גוש: וראיתי את דרכי נעלמת, ביער סבוך
הוא: מה זה סבוך אמא?
אפרת גוש: בין קירות חורשים
הוא: מה זה חואשים?
אפרת גוש: ובתוך האדמה המדממת
הוא: מה זה המדממת אמא?
אפרת גוש: רגלי ננעצו
הוא: מה היה בתוך האדמה?
אפרת גוש: הכו שורשים
הוא: למה הם הכו?
אפרת גוש: ולרגע יכולתי לשמוע
הוא: אמא למה הם הכו?
אפרת גוש: עלים מלמדים שירתם
הוא: מה העלים עשו?
אפרת גוש: ורציתי לעלות
הוא: למה היא רצתה לעלות?
אפרת גוש: ג ב ו ה
הוא: אמא?
אפרת גוש: לפרוח איתם
הוא: עם מי?! לפרוח עם מי אמא?!?
אני, מנסה לשים לזה סוף: בובי זה שיר משונה אתה לא צריך להקשיב למילים, אלה מילים קשות!
הוא: אבל לאן היא רצתה לעלות?
אפרת גוש: הכרתי טיפותיו של הגשם נקוות בתוכי, יורדות מתחתי
הוא: מה היא אמרה?
טוב,לא היה מנוס. העברתי תחנה. וכמו משמיים נחת עלי ברי סחרוף: בום פם בום פאם פה נה נה נה נה… שלוש דקות בלי אף שאלה. תענוג.

דרגו את הכתבה:

השאירו תגובה


7 + 7 =

יש לעשות את הפעולת חשבון