מתי אפשר להתחיל לתת להם כפית? | הורים בכיף

מתי אפשר להתחיל לתת להם כפית?

04/01/2015
מדד שטוזים
דרגו את הכתבה:

האם העובדה שיש לך זוג תאומים יגרום להם ללמוד דברים חדשים ביחד? עמרי גילה שזה לא כזה פשוט

"טאפטי! טאפטי! טאפטי!", עולות הקריאות משולחן האוכל ועוד קול קטן מצטרף אליהן. אחד המאפיינים הכי מגניבים בתאומים היא העובדה שהם מפתחים מילים משלהם, שלא רק עוברות לשימוש גם אצל התאום השני, אלא בגלל העובדה שהם מחזקים זה את זה, הן גם משתרשות. אני מת על זה.

תנו לי רגע אחד להרים את המגן כנגד כל האבנים שישליכו עלי אחיות טיפת חלב בעוד רגע, כדי שאוכל להמשיך ולספר לכם שלמרות שההמלצות אומרות שצריך לתקן אותם, אני חולה על המילים הקטנות שיש להם ביניהם. 'שושישי' שהינו גן שעשועים, 'אטון' שהוא חתול, 'כי' שהינו כיסא האוכל, וכמובן אותה 'טאפטי' הזכור לטוב, שהיא בעצם כפית.

הם יושבים להם שניהם בשולחן האוכל ודורשים את כלי האוכל שלהם. ככל הנראה הספיק להם לאכול בידיים והם, בגיל המופלג של שנה וחצי, רוצים לאכול כמו גדולים. האמת שכפיות אצלנו הוא לא עניין חדש. אחד הדברים ששמתי לב אליו עם הבכור שלי הוא שהאכלתי אותו בכפית (פשוטו כמשמעו), יותר זמן משבאמת רציתי לעשות את זה.

לקטנים התחלנו לתת כפיות בגיל מוקדם יחסית. שילמנו על כך ביוקר בהתחלה, יש לומר. הרבה מאוד אוכל פספס את היעד המטרה ונמרח על הבגדים, הרצפה, הכיסא, ההורים וכל דבר שהיה באזור. לאחר מספר חודשים ההחלטה השתלמה לבסוף והיום, בגיל שנה וחצי יש לי שני חבר'ה שאוכלים לבד. הכל. גם מעדנים וגבינות ואורז ופירה.

היות ויש לי תאומים, אז אני יכול להסתכל גם על ההבדל בשני שבילי התפתחות שונים. יש להם לפעמים גם מילים שונות לאותו דבר, כמו "שאשא" עבור אחד היא "כיילא" עבור אחר. עבורנו זה בכלל שמיכי. או כמו ש"סלה" של אחד ו"טוטאיאם" בשביל השני היא קרוסלה. כך גם הכל הנוגע להאכלה עצמית.

למדתי לנסות להבין מה נכון לכל אחד מהם ולאו דווקא ללכת בדרך בה הולך התאום השני או אחיהם הגדול. למשל, יש מזונות ספציפיים שאחד מעדיף בידיים בעוד השני מעדיף עם כפית. או התפתחות חדשה יחסית, צלחת, לא מתאימה לשניהם. בעוד אחד מהם אוכל נקי ומסודר מתוכה, השני הופך את כל תכולתה על המגש ואז אוכל חתיכה חתיכה מתוך הערימה שיצר שם. מיותר לציין שהפסקתי לתת לו צלחת לבינתיים.

מה שבטוח הוא שאין ספק שזה כייף לשים להם את האוכל ולראות אותם אוכלים לבד, בלי לדחוף להם או להכריח אותם או אפילו לעזור להם. רק לשבת שם ולהסתכל על ילדון אחד עם צלחת והשני בלי, מכניסים את האוכל ישר לפה, מי עם כפית ומי עם היד ולהיות רגוע שהם אוכלים.
ועכשיו רק נשאר לנקות.

רוצים גם אתם לזכות במארז שטוזים עם כפית מעוצבת? לחצו כאן.

דרגו את הכתבה:

השאירו תגובה


+ 2 = 6

יש לעשות את הפעולת חשבון