שעת יצירה | הורים בכיף

שעת יצירה

מדד שטוזים
דרגו את הכתבה:

ביום השני של פורים נסענו לבקר את ההורים שלי בקיבוץ. מפתיע שאחרי כל העניין שעשיתי מהכנת שתי התחפושות של הילדים, שכחתי להביא אותן איתנו. אולי כי ביום הראשון של החג הגדול מיצה תוך שש דקות את החבישה של רעמת האריה המפוארת שלו, והקטנה מרחה חמאה ודבש על כל חולצת התות החמודה שלה. אז הורדנו את התחפושות עוד לפני עשר בבוקר והתמקדנו יותר במנהג האוזני המן. כשהגענו לסבא וסבתא ראיתי את אימי צוהלת לקראת האוטו שלנו, ואז נעצרת מבולבלת כשהילדים הוצאו ממנו בבגדי חולין. מה, הם לא?… שאלה אותי בפליאה. שכחתי את זה בבית, אל תזכירי להם. סיננתי. אמא שלי החזירה את החיוך לפנים ואמרה מיד: טוב, לא נורא, נכין פה משהו.

היא לא עשתה מזה עניין, היא פשוט אספה חמש נוצות כשטיילנו בפינת החי, וכשחזרנו הביתה פרסה על הרצפה בסלון עיתונים, הביאה גירים, דבק, כמה חתיכות נייר צבעוניות ושאלה את הגדול: שנכין מסכות לפורים?

לאמא שלי יש את היכולת להפוך כל שעה (שהיא לא שעת מנוחת הצהריים הקדושה) לשעת יצירה. האמת היא שהביטוי 'שעת יצירה' כמעט קטן על זה, כי אמא שלי זורמת עם הגדול שלי מפעילות לפעילות ושניהם משאירים אחריהם שובל של עוגות בוץ, מגדלי אבנים, זרי פרחים, שלל צביעות, הדבקות, חריזות ומה לא. אני מאוד אוהבת את הסגנון שלה בכל מה שקשור ליצירה עם הנכדים שלה. היא מחליטה מתי ומה עושים, ואיכשהו כמעט אף פעם אף אחד לא אומר לא בא לי. ואם למישהו קצת לא מתחשק היא מתחילה בכל זאת, ויוצרת אווירה כזאת של: זה מה שקורה עכשיו, אתה מוזמן, אני אראה לך איך עושים דבר יפה. היא מנחה אותם ברצינות רבה, אבל גם בסבלנות, נותנת להם להתנסות, להתלכלך, לפקשש. היא כמעט אף פעם לא מראה למבוגרים את התוצאה. אין מליון סופרלטווים, ו-וואו! וכל הכבוד. יש: סיימת? יפה, בוא נתלה את זה כאן ליבוש ונלך לבנות משהו בלגו.
אז הפעם הם ישבו על הרצפה והכינו מסכה. אמנם קצת קריפית ומשונה עם הנוצות והחורי עיניים- אף- פה שהזכירו את הקוק-קלקס- קלאן, אבל מסכה כהלכתה.

הצצתי עליהם בזמן שהם גזרו והדביקו וחשבתי לעצמי: למה אני לא עושה דברים כאלה גם אצלנו בבית? מה הבעיה לפרוס עיתונים, לבשל דבק חם, להמיס שעווה צבעונית… הרי אני אוהבת פעילויות כאלה! לא איכפת לי גם שיתלכלך הבית, הבית לא יבחין בהבדל, הוא עוד מרוכז בשאריות האורז והסלט שמתייבשים לאיטם בדיונות החול שמתחת לשולחן האוכל. אז למה אני לא מקדישה חצי שעה בכל יום למין פעילות שכזאת עם הילדים, או לפחות עם הגדול- אני והוא יחד בעולם הצבע, החרוזים והמדבקות? רק שעת יצירה קטנה ביום. או ביומיים. או אפילו בשבוע.
כן. שעת יצירה היא מהדברים האלה שאני מאוד רוצה לממש כאם, אבל בינתיים אני רק מתחזקת לוח פינטרסט בנושא. תכלס נתתי ללוח שלי שם יומרני מדי: "דברים לעשות עם הילדים". עאלק. יותר כמו "דברים שעקרונית ניתן היה לעשות עם הילדים אבל כנראה שאנחנו נמשיך לקרוץ 'עוגיות בכאילו' מבצק צבעוני אחת לחודש עד שנתפנה מעיסוקינו השונים ונלמד איך לעשות את בובות הגרב הנחמדות האלה"

דרגו את הכתבה:

השאירו תגובה


6 + 8 =

יש לעשות את הפעולת חשבון